כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת כ״ד:ד׳

4 כותל שבין שני בתים וכו' עד מחצה למחצה שניהם טמאים. פ"ו דאהלות:

5 היתה המעזיבה לאויר וכו'. תוספתא פ"ז דאהלות:

6 ומ״ש גבי מחצה על מחצה העומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא. שם ר״מ מטמא ור״ש מטהר ויש לתמוה למה פסק כר״מ במקום ר״ש. וכבר השיגו הראב״ד וכתב א״א מחלוקת ר״מ ור״ש הוא בתוספתא וכו'. וי״ל שטעמו של רבינו משום דמסתבר טעמיה דכיון דטומאה רצוצה היא הרי היא בוקעת ועולה ומה לנו אם היא לאויר ולא טיהרו לעומד מלמעלה כשהטומא' מחציה ולמטה אלא מפני שהטומאה פשטה בכל הבית ושוב אינה בוקעת ועולה. ועי״ל דכיון דבפ' מי שהוציאוהו עירובין מו: לא איפשיטא לן ר״מ ור״ש הלכה כמאן מינייהו נקטי' כדברי המחמיר. ומ״ש הראב״ד דר״מ ור״ש הלכה כר״ש איני יודע מנין לו דהא בפרק מי שהוציאוהו לא איפשיטא. גם מ״ש דספיקא לקולא קשה דהא קי״ל ספק טומאה ברה״י טמא ואפשר לומר שהראב״ד סובר דטומאה כזו שהיא במעזיבה אינה אלא מדרבנן. ועי״ל שהטעם שפסק רבינו כר״מ הוא מפני שהוא ז״ל סבר דפלוגתייהו באי אפשר לצמצם או לא וכיון דבעלמא קי״ל כמ״ד א״א לצמצם הכא נמי הכי נקיטינן. ודרך זה נראה יותר בדברי רבינו שתלה הדבר בא״א לצמצם: